ביהמ"ש חייב את עיריית פתח-תקווה להשיב למרכז צדקה כספים ששולמו ביתר

תביעה זו עניינה שאלת זכותה של התובעת להשבת כספים אשר שולמו לטענתה לנתבעת ביתר כדמי ארנונה בין השנים 1998-2002, קיומם ופרשנותם של הסכמים בין הצדדים כמו גם שאלת קיומם של טעמים לאי השבתם של כספים ככל ששולמו ביתר.

העובדות הצריכות לעניין

1.                   1.                   התובעת מחזיקה במקרקעין ברחוב נצח ישראל 15 בפתח תקווה, כאשר בחלק מאותם מקרקעין, מופעל מוסד/מבנה בו מתגוררים קשישים (החלק היחסי שהוערך על ידי הצדדים כמשתרע על שיעור של 2/5 מן השטח הכולל יקרא להלן: "המקרקעין").

2.                   2.                   בשנת 1995 פנתה התובעת בבקשה לקבלת פטור מתשלום ארנונה בהתאם לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

3.                   3.                   הבקשה לא נענתה בחיוב וביום 22.7.95 הוגשה המרצת פתיחה כנגד הנתבעת ומשרד הפנים שעניינה מתן הצהרה על פיה התובעת מקיימת את התנאים לצורך מתן פטור מארנונה בהתאם לפקודת הפיטורין.

4.                   4.                   בסמוך לאחר מכן, נחתם בין הצדדים במסגרת תיק המרצת הפתיחה הסכם פשרה הנוגע לגובה ואופן תשלומי הארנונה. ההסכם הוגבל לתקופה של חמש שנים, החל משנת 1995 וכלה בשנת 1999 והתייחס למקרקעין בלבד (להלן: "הסכם הפשרה").

5.                   5.                   בשנים שלאחר החתימה על הסכם הפשרה לא שילמה התובעת דמי הארנונה ואולם נגבתה מן התובעת אגרת פינוי אשפה שגובהה היה 1/3 מסך חיובי הארנונה.

6.                   6.                   בשנת 2000 החלה הנתבעת גובה תשלומי ארנונה "רגילים" מן הנתבעת ואולם לאחר מספר חודשים, חזרה לאופן הגבייה שנתקיים בין הצדדים בחמש השנים הקודמות. 

7.                   7.                   בשנת 2002 או סמוך לכך ניתנו על ידי בית המשפט העליון החלטות ברע"א 181697 מדינת ישראל נ' עריית חיפה פ"ד נד(2) 16 ו-דנ"א 2687/00 עריית חיפה נ' מדינת ישראל  פ"ד נו(4) 332 במסגרתן נקבע כי "אגרת פינוי האשפה" הינה בפועל מס בגין ארנונה, וכי במקום שבו ניתן פטור מדמי ארנונה שהרי גבייה זו בשיעור של 1/3 מדמי הארנונה מגופים פטורים על פי פקודת הפיטורין, אינה כדין ויש להשיב את אותם כספים (להלן:"פסק הדין בעניין מ"י נ' עריית חיפה").

8.                   8.                   עניינה של תובענה זו הינה אפוא שאלת זכותה של הנתבעת לגבות אגרת פינוי אשפה   בשיעור של 1/3 מגובה תשלומי הארנונה ביחס לשנים 1998-2002, כאשר השיעור הכולל של הסכומים שנגבו מן התובעת בדרך זו עמד נכון למועד הגשת התביעה על סך של 900,277.83 ש"ח.

סוגיות לדיון

9.                   9.                   בקליפת אגוז הסוגיות המרכזיות שעלו בין הצדדים הינן כדלהלן:

א.      א.      האם יש לראות את התובעת כמי שהוכרה כזכאית לפטור על פי פקודת הפיטורין, ואם כן ביחס לאיזו תקופה.

ב.      ב.      מעמדו ופרשנותו של הסכם הפשרה.

ג.        ג.        זכאותה של התובעת להשבת אגרת פינוי האשפה שנגבתה בגין התקופה שבין השנים  2000-2002.

ד.      ד.      חיובה של הנתבעת מכוח דיני הנזיקין.

ה.      ה.      זכאות התובעת להשבת כספים בגובה 1/3 מדמי הארנונה מכוח דיני עשיית עושר ומאידך אפשרות שלילת זכאותה של התובעת להשבה זו, ככל שאכן קמה לה, מכוח דיני עשיית עושר ולרבות טענת שיהוי.

ו.        ו.        התיישנות עילת התביעה, ביחס לשנת 1998.

ז.       ז.       סכומי ההשבה.